סיפורי משפחות

טיפול בבררנות אכילה במבוגרים אפשרי, דנה היא דוגמה טובה לכך ומוכנה לדבר אתכם. אם אתם מתלבטים בנושא הטיפול בבררנות האכילה, צרו איתי קשר לפרטי ואתן לכם את פרטי הקשר עם דנה.

אוגוסט 2017

23.4.17

סתיו זטלמן

23.2.17

23.2.17

26.11.16

%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%9c%d7%99-%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%9f-26-11-16

20.10.16

fullscreen-capture-22102016-103700

3.7.16

2.7.16

18.4.16

מכתב סיכום ה

18.3.16

תודה XXX

29.2.16

תודה ע.ד.

25.9.15

סיפורה של משפחה ר

 

24.2.15 יעל מספרת איך אריאל מתקדם

אריאל של יעל

 

7.12.14 כותבת אמא שבקשה להשאר בעילום שם

כותבל לי אמא

13.10.14 אנסטסיה ארד כתבה בסיום המפגשים שלנו

אנסטסיה

 

8.9.14 כותבת סהר

סהר כותב לי

 

5.6.14 כותבת ג' אמא של מ'

סיפורה של מ

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

עירית איליה כותבת לאחר 2 מפגשים

26.5.14

"תרצה יקרה….
כלכך מאושרת שהגעתי אלייך
ואנחנו עושות תהליך נפלא…
אנחנו בדרך הנכונה
והכל בזכות הכלים שלך..
והמקצועיות.
תודה
וההוכחה בתמונה."

עירית איליה

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

יעל דורון יבין אמא לילד בן 6 שנים לאחר חודשיים עבודה משותפת כותבת:

19.4.14

"אתמול בערב אריאל אכל רוטב פסטה אדום וגם פיצה ביתית שהכננו.
מי שמכיר אותנו יודע שזה וואו גדול עבורנו. הילד לא אוכל בערך מאז שנולד (רק פתיתים ופסטה יבשה) ולאכול רוטב ככה עם כפית זה בכלל הישג!
להישג הזה הגענו בזכות תרצה שני-דיאטנית שמבינה הורים שמתמחה בילדים עם אכילה בררנית.
תודה תרצה יקרה מעבר לגיוון באוכל והכיף להתארח ולאכול במסעדות איתו זה גם העלה לו את הביטחון והדימוי העצמי!
מבינה את הפולניות ומלאה נחת."

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

סיפורה של רוני (נכתב ע"י אמא של רוני)

יום ‏10 פברואר 2013‏ בשעה ‏07:17‏

"הסיפור של רוני שלי עם אוכל התחיל מיד עם לידתה… רוני עברה לידה קשה שהסתיימה בלידת מכשירים ולאחר מכן בהחייאה במצב בו הייתה ללא דופק וללא נשימה. תקופה ארוכה לקח לה להחלים תקופה של שבועיים אשר ברובם ישנה לא פתחה את עיניה והוזנה בחלב אם שאוב באמצעות מזרק משום שהייתה חלשה מדי בכדי לינוק. לאחר כשלושה חודשים בהם אכלה חלב אם שאוב מבקבוק כי התקשתה והייתה מתעייפת ונרדמת מפעולת היניקה תוך זמן קצר התחזקה וגדלה אך עדיין היחסים עם האוכל היו אמביוולנטיים.

בגיל 3 חודשים חלתה ואושפזה עקב התייבשות לאחר הקאות מרובות ומאז כל נסיון להאכלה היה ניתקל בסירוב אגרסיבי ובכי מצידה.

חודשים רבים הייתה ניזונה מ-300-400 סמק בלבד ביממה.

גם כאשר הגיע שלב הטעימות נרתעה והייתה מקיאה את כל תכולת קיבתה כאשר הינו נותנים לה לטעום פרי או ירק. בגלל הרתיעה והתגובות הקשות החלטנו להשהות ולזרום אתה להמתין עם המוצקים שקצת תגדל ותתחזק.

במקביל, טופלה במרכז להפרעות אכילה ובמשולב עם קלינאית תקשורת ומעקב של רופאה התפתחותית ורופאת המשפחה.

עד גיל שנה וחודש לא טעמה מוצקים כלל וגם אנחנו מייאוש ותסכול לאחר זריקות עשרות סירים לפח כבר המעטנו להציע מפחד של בכי וסצנות .. שמעתי כבר המון הרצאות בנושא, קראתי חומרים , התייעצתי ועברתי סדנת טעימה ראשונה אך עדיין כלום לא עזר…

לפני כשלושה חודשים נתקלתי בך, בתרצה דרך קבוצת אמהות בפייסבוק בה אני חברה ושלחתי לך מס' שאלות בתיבת המייל קיבלתי תשובות מקצועיות ועניינית והחלטתי לעשות מאמץ ולהגיע עד נהריה לצורך מפגש וייעוץ.

ביצעתי את המלצותייך  על תרגילים להורדת סף הרגישות התחושתי והרגלה איטית אך מתמדת למוצקים ולעיסה ואף אימצנו מרבית מההצעות שנתת כתפריט אופציונלי הכלל אוכל אצבעות מגוון לגירוי האתגר והסקרנות עבור רוני כדי להתחיל לאכול מוצקים.

כיום רוני עדיין בעלת רגישות למרקמים שונים אך הרבה פחות אוכלת מגוון רחב של מאכלים ונפתחה לטעמים רבים וסוגים שונים של מזון ואף עלתה לאחוזון 60% במשקל!

תרצה יקרה , המון תודה – יש אור בקצה המנהרה…"

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

בזכות הדרך – מכתב ממשפחה המקבלת ייעוץ דרך הסקייפ

יום ‏29 נובמבר 2012‏ בשעה ‏11:09‏

הפעם אני רוצה לשתף אתכם בסיפורם של ש. ו-ת., זוג הורים מהדרום שאני מטפלת בבנם באמצעות ייעוץ והדרכה באמצעות הסקייפ.

"…כאשר בננו היה בן 11 חודשים התחלנו בירור רפואי משום שהוא לא עלה במשקל בהתאם לעקומות. לאחר שערכו לו מספר בדיקות דם ובדיקת רופא ילדים, נאמר לנו כי ככל הנראה הוא לא מקבל מספיק קלוריות, והרופא הורה לי להפסיק להניק ובמקום זאת, לתת לו תמ"ל מעורבב עם שמן וקורנפלור.

חזרנו הביתה מבולבלים. מצד אחד לא רציתי להפסיק להניק. הרגשתי שהרופא לא התייחס כלל למה שבני כן אוכל, ולסדר היום שלו. לא התאים לי סתם "לדחוף לו קלוריות". אחרי חיפש וסריקה באינטרנט, הגענו למסקנה שמה שאנחנו בכלל צריכים זו דיאטנית.

אבל… אנחנו גרים ביישוב מרוחק, וממש לא רצינו להתחיל בנסיעות לצורך כך. לכן יצאנו לחפש דיאטנית שתהיה מוכנה לעבוד איתנו בסקייפ.

לתרצה הגענו ממש במקרה, אבל מהרגע הראשון היה ברור לנו שנוכל לעבוד איתה כך. היא ראתה סרט בסקייפ (דרך הטלפון הנייד) של ארוחה של בננו – כל זאת במקום שבו הוא רגיל לאכול ובשעה האוכל הרגילה.

את השיחות קיימנו בהתחלה על בסיס שבועי, ואחר כך בתדירות נמוכה יותר, מחדר העבודה שלנו, בשעת ערב לאחר שנרדם.

אנחנו נהנינו ונהנים מהנוחות שזה מאפשר מצד אחד, ומהנגישות למידע מצד שני. תמיד אפשר לצלם ארוחה או לפתוח את המקרר לבדוק בדיוק איזה סוג של טחינה… כמו כן, אפשרות זו חוסכת לנו זמן נסיעות, בייביסיטר ותיאומים. לא פחות חשוב, זה מאפשר לשני ההורים להיות שותפים בתהליך. כל זאת בשילוב מקצועיות, ענייניות ונעימות מצד תרצה. כך בעצם, בזכות הדרך המאפשרת הזו, קידמנו את בננו צעד אחר צעד בעלייה טובה במשקל…".

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

 א' בת שנתיים וחודשיים – בררנית אכילה

מכירים את האמירות האלה: אין ילד שלא אוכל גלידה? כל הילדים אוהבים קרמבו? עוד לא נולד הילד שלא אכל בננה?

א' שלנו בת שנתיים וחודשיים – ילדה גדולה, מפותחת, יפה, דברנית ופעלתנית. כשנולדה ינקה הנקה מלאה, יעילה, מהירה וטובה, אך סירבה לקחת מוצץ ובקבוק. כל ניסיון לתת לה טעימות של מזון נדחה. רק בגיל 7 חודשים טעמה מזון לראשונה וקצת לאחר מכן גם שתתה מבקבוק. כשהתחילה לאכול אוכל מוצק היה ניכר שהרבה מרקמים מפריעים לה – גושים קטנים באוכל הטחון, למשל. לכאורה היא לא ילדה שצריכה להטריד אותנו, נכון? היא כאמור גדולה ומתפתחת כמו שצריך מבחינת כל המדדים. אבל היינו מוטרדים כי היה ניכר שכל הנושא של האוכל הוא התמודדות מבחינתה, ולא כיף.

לאט לאט גילינו עוד ועוד דברים שהיא מסכימה לאכול – בעיקר פחמימות (פסטה, פתיתים, אורז, קוסקוס) וחלבונים (ביצים, מוצרי חלב עוף ובשר). אסור היה לערבב מזונות, רצוי היה שהכל יישאר מסודר ונקי, לכלוך הפריע לה מאוד. לא התחילה לאכול X עד שלא סיימה לאכול את Y שהיא אוהבת יותר. היה קשה לשים על זה את האצבע, לדעת בדיוק מה הבעיה, כי היא לא הייתה מקרה קלאסי של ילדה עם בעיה של ויסות חושי – היא אהבה לשחק בצבעים, בצק, דבק, חול ומים, אבל באוכל, הו, באוכל היה קשה. היה קשה לראות אותה מקיאה מגלידה, נרתעת מקרמבו (הקור והקצף לא היו ניתנים לעיכול מבחינתה). בשלב מסויים היא התחילה ללכת לגן, ושם גם האוכל הגיע בהקשר חברתי שהיא לא הייתה מסוגלת ליטול בו חלק, מה שהיה מצער גם מבחינות נוספות.

יצרנו קשר עם הדיאטנית תרצה שני.  באמצעות הסקייפ קיימנו מספר מפגשים בהם הדריכה אותנו איך להתנהל עם האוכל בבית וכיצד לעודד את המגע והקשר של א' עם האוכל. תרצה התאימה את הפעולות שלנו כהורים לשלב שבו א' נמצאה, ובכך הקטינה את התסכולים שלה ושלנו.

…מריצה קדימה – היום בת שנתיים ורבע. אני לא יכולה להגיד שפיצחנו את השיטה, וגם לא שהילדה אוכלת מאוזן. אבל מה כן עשינו?:

1. העברנו לה את השליטה על מה שהיא אוכלת. אנחנו מציעים כל הזמן. אוכלים איתה ארוחות משפחתיות בכל הזדמנות, והן תמיד מאוזנות ובריאות (זו הדרך שלנו גם ככה, זה אפילו לא דרש מאמץ). אבל היא מחליטה מה היא אוכלת. אנחנו חוזרים על המסר הזה שוב ושוב כדי לנטרל התנגדות ותחושה שמשהו נכפה עליה – דבר שהוא קשה במיוחד לילדה בגיל שנתיים שמנהלת מאבקי עצמאות. גם המטפלת והגננת נדרשו לעשות את אותו הדבר בדיוק.

2. משתפים אותה בהכנת האוכל. הכנת האוכל יוצרת הזדמנויות לטעום כל מיני דברים. חלקם דוחים למדי, אני מודה (היא טעמה קמח, מרגרינה, אבקת אפיה וביצה חיה – לא מומלץ בכלל), אך חלקם גם מלמדים אותה שהיא אוהבת דברים ושכדאי לנסות ולהעז לטעום. למשל, הכנו סלט ביצים (גירדנו ביצה קשה בפומפייה והוספנו גבינה לבנה) ומתוך המשחק אכלה "שערות" של ביצה ולמדה על ההבדל בין החלבון לחלמון – בטעם ובמרקם. הכנו עוגיות טחינה (וגילתה שטחינה גולמית זה טעים), ומאפינס גבינות וזיתים (ואז גילתה את הגבינה הבולגרית ואת הזיתים, ואפילו רצתה להביא לכל הילדים בגן). הכנת האוכל היא חוויה מעצימה עבורה, וזמן איכות לכולנו.

3. מעודדים לנסות – משבחים בלי הרף על נכונות לטעום משהו חדש, בניסיון לגלות מה היא אוהבת. לא משנה מה היא מנסה. אפילו אם זה ביסלי שאנחנו יודעים שהוא בסך הכל לא מאכל רצוי – העיקר שהיא מוכנה לטעום אותו.

4. ממשיכים להכין מאכלים שאולי, אולי היא תאהב, בלי להתייאש. כל מאכל עשירי כזה תופס, אבל ניחא. מצד שני, איך אחרת היינו מגלים שהיא אוהבת כל כך קינואה??? 🙂

5. משלימים לה את התזונה עם מולטי ויטמין, וככה אנחנו יכולים להיות רגועים שעד שתסכים לאכול בצורה מאוזנת – תקבל את מה שהיא צריכה בדרך אחרת.

זהו – יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, ובטח נעבור אותה באיטיות. אבל היום יש לנו ילדה שמסוגלת להנות ממאכלים מסוימים, אומרת שדברים מסוימים טעימים לה, מסוגלת לערבב מאכלים, ומשאירה בלאגן בריא אחריה בצלחת ועל השולחן (נו, טוב, גם קצת בלאגן מעצבן בשיער ועל הרצפה). הצלחנו קצת, ואנחנו גאים בה מאוד!

אל תחששו לקבל עזרה, כמה מפגשים שיעשירו אתכם ברעיונות, בטיפים ובסבלנות, ואתם תגלו שאפשר גם אחרת. 

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

בררנות אכילה בגיל 7

יום ‏30 ינואר 2014‏ בשעה ‏08:55‏

סיפורו של שמיר (שם בדוי) – אכלן בררן בן 7 שנים

הוריו של שמיר בן השבע הגיעו אלי לייעוץ עם הרגשת תסכול גדולה. מיום ליום שמיר מצמצם את המבחר התזונתי של מזונות אותם הוא אוכל. על ירקות ופירות הם כבר אינם חושבים כלל כי המצב   היום הוא שארוחת הבוקר שלו הצטמצמה לכריך של פיתה מקמח לבן עם שוקולד אותו הוא לוקח לבית הספר. הארוחות המבושלות שלו מורכבות משניצל מתועש של חברה מסוימת שרק אותו הוא מוכן לאכול. באחד המקרים כשלא נמצא שניצל של אותה חברה בסופרמרקט, אמו של שמיר קנתה שניצל מתועש של חברה אחרת. שמיר זיהה מיד את השוני בטעם ולא היה מסוגל לאכול אותו.

מאכלים אותם היה מוכן לאכול כללו בעיקר בורקסים ופחמימות אחרות. אפילו מעדני חלב, שבד"כ מאד אהובים על ילדים, לא היה מוכן לאכול. את דגני הבוקר אכל ללא חלב  עד כי ההורים החלו לחשוש ששמיר יוצר מחסורים תזונתיים שישפיעו על גדילתו ובריאותו.

גם ההתנהלות המשפחתית הייתה מושפעת מהקושי התזונתי של שמיר. פעמים רבות כאשר רצו למשל, לצאת לאכול במסעדה, הם ראשית היו צריכים לחשוב על מקום המגיש מאכלים ששמיר יהיה מוכן לאכול. היו אף מקרים שהמשפחה נאלצה לדלג בין כמה מסעדות עד שנמצאה זו שעונה על רצון הילד.

במסגרת ייעוצים שנערכו דרך הסקייפ נעשה תהליך הדרגתי של חשיפת שמיר למזונות שלא אכל, אך נראו לו פחות מאיימים. עם הזמן הוא גילה שהוא מסוגל לאכול חביתה (הצורה היחידה של מאכלי ביצים שהיה מוכן לטעום), את מגוון המאכלים ששמיר לוקח לבית הספר הרחבנו למגוון שאינו כולל רק פיתות ושוקולד. היום כשהמשפחה יוצאת לטיול, שמיר יודע שבכל מסעדה שיעצרו לאכול הוא ימצא משהו לאכול. העובדה הזאת מרגיעה אותו ואת הוריו ומורידה את הלחץ שהיה מתלווה ליציאות מהבית.

השינוי וההתקדמות אצל שמיר ניכרים היטב אך יש עדיין צורך להמשיך לעבוד ולהתקדם. שיתוף פעולה של ההורים וסבלנות יובילו אותו למקום טוב יותר. מדובר בתהליך שדורש זמן וסבלנות, אך העובדה שההתקדמות ניכרת ומורגשת מעודדת את המשפחה להמשיך בתהליך.

אם גם אצלכם הילד הוא אכלן בררן, אתם מוזמנים ליצור עמי קשר לקבלת פרטים לגבי הייעוץ. מומלץ להגיע כאשר הילד צעיר. ככל שהבררנות מתקבעת קשה יותר לערוך את השינויים הנדרשים והבררנות נעשית רחבה יותר ומקובעת.

comments

כתיבת תגובה