העברה בין-דורית של התנהגויות אכילה והאכלה

יום הזיכרון לשואה תמיד מעלה אצלי את השאלות עד כמה מחסור של מזון והחשש התמידי שלא יהיה מה לאכול אליו נחשפו רבים, השפיע על התנהגותם בנושאי אכילה והאכלה בהמשך חייהם.  האם התנהגות זו השפיעה ועברה לילדיהם ולנכדים? במחקר שנערך בישראל ופורסם בשנת 2007 בעיתון European Eating Disorders Review ע"י  החוקרים: זוהר, גלעדי וגבעתי (1). במחקר זה נבדקו מאה ושמונה קשרי אימהות ובנות סטודנטיות בגילאי 18-35. האימהות (דור שני לשואה) ובנותיהן העריכו את התפקוד המשפחתי של עצמן, החשיפה לשואה וכן הפרעות האכילה. בנות הדור השני לשואה דיווחו על התנהגויות אימהיות כמו הגנה ומעורבות רגשית גבוהה יותר מאשר הדור השלישי לשואה. זאת למרות שאלה האחרונות היו חשופות יותר לנושא השואה. הפרעות האכילה הועברו רק בחלקן לדור השני והשלישי ולכן צריך להמשיך ולחקור את הנושא.

שלומית סמיש-טלאור כותבת בספרה "ארוחות ילדות כחוויות מעצבות התפתחות", בפרק 11 העוסק בהעברה בין-דורית של התנהגויות האכלה ואכילה: ""התנסויותינו עם ההורים, שנחוו בתקופת הילדות המוקדמת, נחרטות עמוק בזיכרוננו, או בתת-המודע שלנו, והן חוזרות ועולות בחיים הבוגרים, ומשפיעות על יחסינו עם ילדינו ועל התנהגויות הטיפול שלנו כלפיהם. הטיפול ההורי מודרך על-ידי ייצוג פנימי, או דגם פעולה מנטאלי, שהתגבש בעקבות הטיפול שחווה ההורה בילדותו."

על פניו נראה לנו ברור שהתנהגויות אכילה והאכלה שחווינו כילדים יוטבעו בנו ונעביר אותם לילדינו בלי לשים לב או לחשוב על כך. במציאות אני נפגשת בחלק מההורים האומרים לי "אני זוכר איך נהגו הורי בנושא האוכל, החלטתי לא ללכת בדרכם. אני זוכר זאת כחוויה מתסכלת וקשה". הם מציינים כדוגמא את החובה שהייתה לאכול כל מה שמונח בצלחת בבית ההורים. צרובה אצלם בראש העובדה הזאת והם מתקשים עד היום להשאיר אוכל בצלחת למרות שהם מודעים לכך שאינם רעבים יותר. מתוך מודעות לקושי זה שפקד אותם והשפעתו, הם מאפשרים היום לילדים לאכול כמה שירצו מתוך מה שמונח בצלחת.

בסקירת ספרות מקצועית בנושא העברה בין-דורית בנושא האכלה ואכילה שערכתי לפני שנתיים, הגעתי למסקנות הבאות: למרות כל העדויות עדיין אין מספיק עדויות עקביות בספרות המחקרית לכך שישנה העברה בין דורית של התנהגות האכלה של ההורה והפרעות אכילה אצל הילד (2). חשוב לקחת בחשבון את התפיסות והעמדות העוברות מדור לדור והשפעתן (3), ולהוסיף לחקור נושא זה ואת המכניזם שלו.

מומלץ שכל אחד כאשר הוא הופך להורה, יעצור ויחשוב איזה התנהגות בנושא אכילה והאכלה הוא חווה בהיותו ילד. מה מתוך התנהלות זו השאיר אצלו עקבות בהתנהלותו עם האוכל, ואיזה מהתנהלות זו הוא מעוניין להעביר או שלא להעביר לילדיו.

 

  1. Zohar AHGiladi LGivati T. Holocaust exposure and disordered eating: a study of multi-generational transmission. Eur Eat Disord Rev. 2007 Jan;15(1):50-7.
  2. H. Coulthard, J. Blissett and G. Harris., The relationship between parental eating problems and children's feeding behavior: A selective review of the literature. Eating Behaviors. 2004 Volume 5, Issue 2, Pages 103-115.
  3. Valdo Ricca, Francesco Rotella, Edoardo Mannucci, Claudia Ravaldi,Giovanni Castellini, Francesco Lapi, Linda Cangioli, Paolo Martini, and Carlo Faravelli (2010), Eating Behaviour and Body Satisfaction in Mediterranean Children: the Role of the Parents. Clin Pract Epidemiol Ment Health. 2010; 6: 59–65.

comments

כתיבת תגובה