עצמאות באכילה – התפתחות חשובה

יום העצמאות הוא גם הזדמנות לבחון את שאלת העצמאות באכילה.  היא מתחילה בשלב שבו אנחנו מגישים לילד שלנו אוכל אצבעות אותו הוא לוקח ואוכל. שלב זה שבו הילד מגלה ומבקש את הנפרדות והעצמאות נקרא שלב הספרצייה והאינדיבידואליזציה וחשוב ביותר להתפתחותו.

בתחילת חייו של התינוק, האכלה (הנקה/תמ"ל) הינה הענות לצרכיו הפיזיולוגים והרגשיים של הילד על ידי הדמות המטפלת (הורים או מטפלת) ומהווה בסיס ליצירת אמון בסיסי.

השלב הבא הינו אוטונומיה מול בושה וספק ומאופיין במשימה הפיזיולוגית של הפעוט לשלוט על סוגרי גופו, לאחוז בחפצים או מזון ולעזוב אותם, כלומר, להשאיר אותם בחלל הפה ללעיסה ובליעה. השגת האוטונומיה על ידי הילד מושגת כאשר ההורים יוצרים גבולות, אך מספקים את האפשרות לילד להתנסות במסגרת יכולותיו. הגנת יתר על ידי ההורים ואי מתן אפשרות לפעוט להתמודד בכוחות עצמו, יגרמו לפעוט להרגיש "בושה" ו"ספק" לאבד חלק מהאמון שהושג בשלב הראשון לחיים ואף לאפשרות כי יתפתח לילד חסר גמישות ונוקשה התנהגותית. בנוסף הגנת היתר של ההורים עלולה לגרום לא פעם לבעיות אכילה של הגיל הרך.

המעבר לאכילה עצמאית היא מיומנות מתפתחת התלויה בהתפתחות היכולות המוטוריות של התינוק, כמו החזקת הראש, יציבות הגו המאפשרות ישיבה יציבה ושיפור בשליטת קשר עין-יד המאפשרת הבאת המזון לפה. התקדמותו של התינוק לאכילה עצמאית תלויה בהורים. אלה המתקשים לאפשר אכילה עצמאית מחשש שהתינוק יתלכלך, ייחנק, או כי חשוב להם שהתינוק יאכל את האוכל שהם מגישים בכמות הנראית להם מתאימה, עלולים לגרום למאבקי כוחות עם הילד בנושא האכילה, שבהמשך יגרמו לבעיות האכלה.

כדי לפתח את עצמאות הילד באכילה חשוב:

  • לאפשר לילד התנסות באכילה עצמאית באוכל המותאם במרקם ליכולותיו.
  • לאפשר התלכלכות של הפנים, הידיים ואף חלקים נוספים של הגוף.
  • להתכונן לכך שחלק מהאוכל מגיע לרצפה.
  • לתת את הזמן הדרוש לילד להתמודדות עם האכלה עצמית. לרוב הארוחה תתארך ותכלול גם משחק עם האוכל המוגש.
  • לתמוך ולעזור במידת הצורך.
  • להיות קשובים לצרכי הילד.

התחלת אכילה עצמאית, כלומר, הגשת מזון אצבעות לילד, מתחילה עם מזונות במרקמים רכים אותם הילד יכול ללעוס ולבלוע כמו:  גזר גמדי, אבוקדו, פסטה, פירות רכים (בננה, תות שדה, מילון וכו'). בהמשך ניתן להגיש ביצה מקושקשת, כדור בשר ועוד. בשלב זה הילד אוכל עם הידיים, מועך את האוכל, מורח אותו גם על גופו ופניו, חלק מהאוכל אף מגיע לרצפה. זהו חלק חשוב התפתחותית הכולל גם מציצה, ליקוק ואף יריקה של האוכל. אלה חלק מתהליכי החקירה והלמידה של הילד את מרקמי האוכל וטעמו.

יתכן ונראה את הילד מכניס כמות גדולה של אוכל לפה ואחר כך מוציא אותה, לאחר שהבין  כי אינו יכול ללעוס ולבלוע את כולה בבת אחת. כך הוא לומד לווסת את כמות האוכל המתאימה להכנסה לפה. גם שיעול בזמן האכילה עוזר לילד להחזיר את האוכל לחלל הפה ללעיסה נוספת עד למצב שיהיה מתאים יותר לבליעה.

על ההורים לאפשר לילד עצמאות במידת האפשר, לספק מזון המותאם ליכולות האכילה שלו ולהימנע ממאבקי כוח בנושא האכילה. והילד מצדו ילמד ותפתח להיות עצמאי הנותן אמון בסביבתו.

comments

כתיבת תגובה