מחקרים רבים מנסים בשנים האחרונות לבדוק ולהתחקות אחרי הסיבות שגורמות לילדים להיות בררני אכילה. בכתבה זאת אני מביאה את עיקרי ממצאי המחקרים הקשורים למאפיינים של אותם ילדים, תוך הדגשת הנקודות שכדאי לשים לב אליהן. הכתבה תעזור לכם להבין יותר את התנהגות הילדים כפי שנמצא במחקרים. הבנת הגורמים מאפשרת תהליך טיפולי ממוקד ובעל סיכוי רב יותר להצלחה
מראה
למראה החזותי של המזון עשוי להיות תפקיד עיקרי בקביעה האם נטעם אותו או שלא. ממחקרים נמצא למשל שבקרב ילדים תהיה דחייה גבוה יותר של ירקות ירוקים.
נראה גם שההיכרות עם מזון מסוים באמצעות תמונות או חשיפה בשולחן האוכל תשפיע על הנכונות לטעום מאותו מזון. המחשבה שעולה היא שנקודה זו יכולה לבוא לביטוי במחקר לגבי השפעה של מראה האוכל והנכונות לטעום ממנו. לגבי הרגישות בראייה והקשר שלה לבררנות ידוע מעט מאד. ישנם עדויות נסיבתיות במחקרים בילדים על הספקטרום האוטיסטי שמקשרים ילדים עם רגישות ויזואלית גבוה לעלייה בשכיחות בררנות.
ריח
ריח המזון שזור בטעם. כאשר אנשים מצוננים ישנה ירידה ביכולת ההרחה ובהתאם גם ירידה בהנאה מהאוכל.
התפיסה של ריח המזון מגיעה לגוף בשני ערוצים:
- אורתונזל orthonasal – דרך מולקולות נדיפות מהמזון ומהאוויר. כבר בצפייה במזון ולפעמים כאשר הריחות חזקים שלב זה מתקיים.
- רטרונסלי retronasal – דרך מולקולות נדיפות בפה שלוקחות חלק ביצירת הארומה של האוכל.
למרות שהארומה חשובה מאד בהעדפות התזונתיות, לא קיימים הרבה מחקרים על הקשר בין חוש הריח לבררנות אכילה בקרב ילדים
עדיין לא ברור איזה אספקטים של תפיסת הריח לוקחים חלק בדחייה של מזון ונדרשים מחקרים נוספים.
מהניסיון שלי בטיפול בילדים בררני אכילה, רגישות לריחות יכולה לגרום לילדים לירידה בתאבון והימנעות מאכילה משותפת. טיפול ברגישות לריחות כולל מיסוך ריחות בדרכים שונות, מאפשר לילדים להיחשף באופן הדרגתי לריחות ולהשתלב בארוחות חברתיות משפחתיות.
טעם
מחקרים הקושרים בין תחושת הטעם לבחירת מאכלים התמקדו בעיקר בטעם המר שנמדד על ידי מבחן הטעם PROP. במבחן זה טועמים רצועת נייר או תמיסה עם הטעם מריר. חלק מהטועמים מרגישים את הטעם המר וחלק אינם מרגישים אותו. המחקרים מצאו שישנו קשר בין היכולת לחוש את הטעם המר והפחתה באכילה של ירקות במבוגרים. אצל ילדים קשר זה הינו פחות ברור במחקרים. היכולת לחוש את הטעם המר קשורה לשינויים בגנים, כלומר, נטייה גנטית תשפיע על הרגישות לטעם מר ובהמשך על בררנות אכילה. נמצא כי רגישות זו יורדת כאשר מוסיפים לאותם ירקות מרירים רוטב או תיבול שעוזר למסך את הטעם המר, נסו בבית לעשות זאת.
מה שמסבך עוד יותר את התמונה הינו הממצא שילדים עם רגישות לטעם המר, יהיו בעלי העדפה וצריכה של מזון מתוק ושומני.
כאשר אני מתחילה לטפל בנושא הטעם חשוב לי ללמד את ההורים והילדים להפריד אותו מהחוש הטקטילי – המרקם. חשבו על כך שכאשר מכניסים אוכל לפה מרגישים את הטעם ביחד עם המרקם, למשל, אם תכניס פלח תפוז לפה תרגישו את הטעם והמרקם, להבדיל אם תשתו מיץ תפוזים תרגישו את הטעם בלבד. ההפרדה בין הטעם למרקם תוכל לעזור להבין מה מפריע? הטעם, המרקם או שניהם? כאשר יודעים מה מפריע ניתן לנסות לשנות אותו, ובכך לקדם את התהליך הטיפולי ולהרחבת המגוון התזונתי.
מרקם – טקטיליות
ילדים יעדיפו ירקות קשים ופריכים יותר על פני ירקות חלקים ורכים. הם נוטים להיות רגישים למזונות המכילים חתיכות או גושים בתוכם. בכל מקרה ישנה שונות אישית בהעדפות למרקמי מזון שכנראה קשורה בעיבוד הטקטילי השונה בין ילדים שונים.
במחקרים נמצא שהרגישות למרקם בעלת השפעה רבה יותר מכל חוש אחר על הנכונות אצל ילדים לאכול מזון מסוים. לכן ישנה חשיבות להפחתת הרגישות הטקטילית אצל ילדים. אחת הדרכים לכך שנמצאה יעילה היא חשיפה של הילדים מרקמים של ירקות ופירות במסגרת משחקית או במהלך הכנת אוכל.
אחת ההמלצות הראשונות שלי להורים של ילדים בררני אכילה היא לשלב את הילד בהכנת האוכל. לא משנה הגיל ומתאים גם לילדים שמעולם לא נכנסו למטבח. ניתן להתחיל בקטן בפעולות כמו שטיפה של ירקות ומשם להתקדם.
ידע על מזון ויכולת למיון והסקת מסקנות
ילדים ברובם יעדיפו להפריד מנות בצלחת ולא לערבב אותן. העדפה זה מגיעה מהצורך של הילד לזהות את המזון. היכולת לזהות את המזון מאפשרת לילד להבין איזה מרקם וטעם צפוי להיכנס לפה שלו, האם המזון הזה אולי רעיל. כדי לזהות מזון, ילדים נדרשים להכיר את התכונות של אותו מזון.
חלק משמעותי בזיהוי מזון הינה היכולת למיין ולהכליל, כלומר היכולת להבין אם אותו מזון דומה בתכונות שלו לאחר. למשל תפוח אדום וירוק, דומים בצורה במרקם ושונים בצבע ובטעם.
במחקרים נמצא שלילדים עם יכולת נמוכה למיון והכללה, אכלו עם ציפייה שאינה מותאמת לגבי הטעם והמרקם של המזון, נגרמה להם אכזבה מאותו מאכל ובהמשך לכך הורידו את אותו מאכל מהמגוון התזונתי שלהם.
דוגמה לדרך שבה נוכל להרחיב את יכולת ההכללה. ילד שאוכל אורז לבן, נציג לו אורז צהוב (מוסיפים מעט כורכם למי הבישול של האורז). נבדוק מה דומה ומה שונה בין שני סוגי האורז. אם ישנו שיתוף פעולה ננסה להשוות גם את הטעם והמרק בפה כאשר נכניס בהתחלה גרגר אורז אחד ונעלה בכמות בהמשך.
חוסר גמישות התנהגותית וקוגניטיבית
היכולת להתגמש התנהגותית משפיעה על התנהלות יומיומית. ילדים עם קושי בהתגמשות התנהגותית יתכן ויציגו גם קושי בהתגמשות תזונתית. כלומר אם התפוח אינו אדום לא יאכלו אותו כי הוא שונה. תהיה הצמדות לאכילה של מאכלים בצורות מוכרות וצפויות. הצמדות למאכלים מתועשים, מאחר ואלה יוצאים מהמפעל תחת בקרת איכות. הצורה, המרקם והטעם שלהם יהיו זהים. התנהגות נוקשה שאינה גמישה קיימת באחוזים גבוהים בקרב ילדים על הספקטרום האוטיסטי ויכולה להסביר חלק מהסיבות לבררנות אכילה בקרב ילדים אלה.
לפעמים כדי לעודד התגמשות תזונתית נתחיל בשינויים קטנים בסביבה של הילד, נבדוק איך הוא מגיב לשינוי מיקום של תמונה או המיטה שלו. בהמשך נבקש מהילד לערוך שינויים גם בסביבת האכילה וננסה להגיע לשינויים באוכל עצמו.
תהליך קבלת החלטות
כאשר ילד מתמודד עם מזון חדש עליו להחליט אם להכניס אותו לפה. ישנו תהליך של החלטות הנשען על:
- רגישות – היכולת להבדיל בין גירויים חושיים שונים וידע מוקדם שהתקבל מחשיפות קודמות (כפי שמוסבר בפסקה ידע על מזון ויכולת למיון הסקת מסקנות).
- אסטרטגיה – הינה למעשה עד כמה אותו ילד גמיש (כפי שמוסבר בפסקה חוסר גמישות התנהגותית וקוגניטיבית). לדוגמה, ילד עם אסטרטגיה ליברלית שאוכל תפוחים אדומים ונציג בפניו תפוח ירוק יכול לחשוב "אני לא מכיר תפוח ירוק אך הוא נראה לי אכיל". ילד בעל אסטרטגיה שמרנית יכול לחשוב "אני לא מכיר תפוח ירוק, אבל אני חושב שהוא לא אכיל".
גורם נוסף שנכנס למערכת ההחלטות של ילד אם לטעום ממזון מסוים הינה מידת ההרפתקנות שלו. במחקרים המושגים שמבטאים זאת הם הרגישות לעונש ולתגמול. ההסבר הוא שילדים שחרדים יותר מתוצאה שלילית (עונש – הביס לא היה לי נעים בפה) אלה יינטו פחות להתנסות במאכלים. לעומת ילדים שהמחשבה על התגמול יותר חזקה אצלם יהיו מוכנים יותר לטעום מאכלים חדשים, הרבה פעמים אלה יהיו ילדים שמאד ייהנו מאכילה.
חרדה
חרדה הינה מצב המאופיין במצוקה הקשורה למחשבות מאיימות ממצבים או חפצים. תחושת חרדה עשויה להיות רלוונטית בתחום המזון מאחר וערנות מפני צריכה של מזון שאינו אכיל לאדם יכולה להגן על בריאותו.
בקרב ילדים בגיל הגן החרדה תהיה בעיקר מחשש להשלכות שליליות של אכילה כמו בחילה, הקאה ומחלה, ויכולות לנבוע מחוויה קודמת של אותו ילד עם מזון מסוים. אין להם עדין את היכולת לחשוב על הקשר המסוכן בריאותית של מאכל מסוים ללא חוויה מקדימה. לדוגמה ילד שחווה תגובה אלרגית למזון יכול לזכור את החוויה ולהבין את הצורך להימנע מאותו מזון.
חשוב לציין שילדים שחרדה מנהלת את ההתנהלות שלהם עם מזון לא תמיד ידעו להסביר את הסיבות לחרדה. לרוב ילדים אלה יוגדרו כ – ארפיד ARFID ויידרש צוות רב מקצועי הכולל אנשי טיפול רגשי.
תחושת גועל Disgust
תחושת גועל הינה תגובה רגשית לגירויים שהם בפוטנציה יכולים להיות מדבקים. המחשבה הינה שהמקור לתחושת הגועל הינו החשש מזיהום. לכן התחושה הזאת מאד רלוונטית לנושא האוכל והאכילה.
בגילאים צעירים ישנה הבנה מוגבלת למושג זיהום, מאחר וישנו צורך ביכולת להבין מושגים כמו התפשטות, חשיפה ל… שקשים להבנה בגיל צעיר. לכן הימנעות מאכילת מאכלים בעקבות תחושת גועל מסוג זה נפגוש בגילאים בוגרים יותר.
בגילאים צעירים נפגוש את תחושת הגועל באה לביטוי, כאשר מאכל שהילד אינו אוכל נוגע במאכל שהילד אוכל ולהרגשתו "מזהם" את המאכל המוכר והידוע. ולכן הרבה פעמים נפגוש בקרב ילדים בררנים את הסירוב להכניס לצלחת שלהם מאכלים שאינם אוכלים, שמא יגעו במאכלים שהם אוכלים ו"יזהמו" אותם מאכלים חדשים.
סיכום
התנהגות אכילה בררנית יכולה להיות מוסברת על ידי מספר תהליכים קוגניטיביים המשולבים בעיבוד חושי שונה שבא לביטוי בולט על ידי תחושת הטעם, המרקם, הריח והמראה.
לעובדה שישנם תהליכים קוגניטיביים שלוקחים חלק בתהליך קבלת או דחיית מזון, יש השלכות על הדרכים שבהן נטפל בבררנות אכילה. הבנה זו מאפשרת לקבל את נקודת מבטו של הילד ומתוך כך מאפשרת התערבויות הממוקדות במאפיינים של הילד. יתר על כן, מידע זה מאפשר לזהות ילדים בסיכון ולהתמקד בהם, למשל ילדים שמתקשים למיין ולהכליל באופן הצפוי לגילם.
חשוב לציין שהסיבות לבררנות אכילה אצל ילדים ובוגרים הינן מורכבות ממספר רב של גורמים בדרגות שונות ובמשמעות משתנה אצל ילדים שונים. ולכן יש להתאים את ההתערבות והטיפול באופן פרטני. יחד עם זאת הורים יכולים לקבל מידע שיעזור להם להבין ולאפיין את הילד שלהם ומשם להתקדם.
מתוך תפיסה זו, נכתב הספר הדיגיטלי "בררנות אכילה – המדריך המקיף להורים". הספר נותן להורים כלים להבין את נקודות הקושי והחוזק של הילדים שלהם בנושא האוכל והאכילה ומשם להתקדם בעזרת הכלים, המשחקים והדרכים באופן מותאם לכל ילד.
מידע על הספר הדיגיטלי ניתן לקרוא בקישור המצורף.
