ממתקים וקינוחים זה לא אוכל

כדי להנהיג בבית מדיניות של מתן הממתקים או הקינוחים לילד, יש לפעול בעקביות ותוך אימוץ מספר כללים. בכתבה זאת אסביר כיצד ניתן לעשות זאת צעד אחרי צעד.

  •  "אם תאכל את הקציצה תקבל עוגה"
  • "תטעם מהפלפל ואז תקבל מעדן"

התניית אכילת מאכל אחד ( קבוצה א') באחר (קבוצה ב') כאשר האחד הוא פרס – ממתק, מעדן, צ'ופר והשני הוא מאכל שחשוב להורים שהילד יטעם או יאכל, היא בעצם הנהגת מדיניות של התניה.

התניה כזו גורמת למאכלים מקבוצה א', אותם חלבונים ו/או ירקות שחשוב להורים שהילד יאכל להפוך ל"עונש" עבור הילד כדי להגיע לאכול את ה"פרס", את אותם מאכלים שהוא אוהב, מאכלים מתוקים שבדרך כלל שומרים אותם כקינוח בסוף הארוחה. האם אנחנו רוצים שאכילה של אותם ירקות ומנות חלבוניות תיתפס כעונש?

ההרגל לאכול משהו מתוק בסיום הארוחה הינו הרגל של האוכלוסייה הבוגרת. ילדים אינם נולדים עם הרגל זה. הילדים נולדים עם העדפה לטעם מתוק ותפקיד ההורים לווסת העדפה זו. הורים רבים חוששים שאם ייקחו מהם את הכלי הזה הילד לא יאכל כמעט מאותם רכיבים שנראים להם חשובים מבחינה תזונתית. "אם לא אתנה את האכילה של החביתה בארוחה בקבלת מעדן, הוא לא יגע בחביתה כלל" אמרה לי אמא באחת הפגישות.

בואו נחשוב כמה שנים קדימה, אתם כבר לא נמצאים כל הזמן עם ילדכם כשהוא אוכל. ילדכם כבר די עצמאי לארגן לעצמו את הארוחות. האם באמת יבחר וייקח לצלחת שלו את מנות החלבון וישמור את הקינוח לסוף הארוחה. או שפשוט ייקח קינוח, ולאחר מספר שעות עוד קינוח וכד'.

הצורך להיות בשליטה על מה שהילד מכניס לפה מובן. הרצון שהילד יאכל רכיבי מזון שחשובים לו לגדילה והתפתחות תקינה גם הוא מובן, אך ישנה דרך לעשות זאת נכון. זאת בעזרת התנהלות שנקראת חלוקת אחריות בהאכלה.

ההורים אחראים על –

  • איזה אוכל קונים הביתה
  • מה מחליטים להגיש לשולחן (לא מכינים מנה מיוחדת, אלא במסגרת המנות המוגשות ישנן 1-2 כאלה שבטוח הילד אוכל).
  • שעות הארוחה, להימנע מנשנושים שגורמים לילד להגיע שבע לארוחה.
  • היכן אוכלים, בשולחן המטבח וללא הסחות דעת.

הילדים אחראים –

  • לבחור מה לאכול מתוך מה שמוגש.
  • כמה לאכול.

מה עושים עם המתוקים?

ישנן שתי אפשרויות. כל משפחה צריכה לבחור את הדרך שמתאימה עבורה ולהתמיד בה. תוך ידיעה שיתכן והילדים יבדקו את הגבולות. כל עוד אתם מתמידים באותה הגישה, בדיקת הגבולות תלך ותפחת.

חשוב ביותר הוא להחליט על כמות יומית של ממתקים, במטרה לצמצם את צריכת הסוכר כמה שיותר.

  1. העברת הממתק לארוחת ביניים כמו שעות אחר הצהרים. ארוחה זו ממילא קטנה ואינה ארוחה עיקרית ולכן גם אם הילד יחליט לאכול רק את הממתק, זה לא יפגע בהרכב התזונתי היומי.
  2. הורים אמיצים יותר יכולים לתת לילד את הממתק ביחד עם כל שאר המנות בארוחה. זמן אכילת הממתק הוא באחריות הילד. גם אם יחליט לאכול קודם את הממתק, הכמות שלו אמורה להיות קטנה ולא כזו שתשביע אותו, לכן יישאר לאכול את שאר המנות. רוב הילדים להפתעתכם ישמרו את הממתק לסוף הארוחה, ואחרים ישלבו אותו באכילה בין המנות, וגם זה בסדר (גם אם לכם זה נראה מוזר).

ילד שבחר לאכול את הקינוח – מרציפן יחד עם האוכל

חשוב להזכיר לילדים וגם לכם שהארוחה היא הזמן לאכול. אם ילד אכל ממתק וכמעט לא אכל מהמנות בארוחה, אותו ילד יגיע לאחר שעה מסיום הארוחה ויגיד שהוא רעב. זהו המקום להזכיר שיש לאכול לשובע בארוחה והמטבח אינו מסעדה שכל הזמן מגישים בו אוכל. פעם אחת אפשר ללכת לקראת הילד ולתת לו לאכול. בפעמים הבאות, לפני שהילד קם מהשולחן הזכירו את הכלל "ארוחה היא זמן האכילה, המטבח סגור בהמשך היום".

לסיכום, אל תתנו אכילה בקבלת קינוח. שמרו על מדיניות ממתקים מותאמת ומצומצמת. ותאפשרו לילד שלכם לגדול עם יחס בריא לאכילה של מאכלים מתוקים ואחרים.

אהבת את המאמר? אפשר לשתף מכאן

Share on whatsapp
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on email

עוד מאמרים בנושא