ספרים העוסקים בבררנות אכילה

סיפור שמספר על ילדה בררנית אכילה יכול להפוך כמקום להזדהות והבנה אצל ילד עם התנהגות אכילה בררנית ולהראות שהקושי שהוא חווה אינו רק שלו וקיים גם אצל ילדים אחרים. עצם הידיעה הזו יכולה להקל קצת עליו. בעקבות הספרים העוסקים בנושא זה ניתן לייצר שיחה עם הילד ולבדוק מה הוא מרגיש לגבי נושא זה והקושי שלו.

בחלק מהספרים הסיפור נגמר בכך שהילדה הבררנית בסופו של דבר משתכנעת מתחילה לאכול מגוון מאכלים. במציאות הדברים שונים. תמיד ניתן לבדוק האם הדרך שבה הילדה מתחילה לאכול מגוון תתאים גם לאותו ילד ששומע את הסיפור, אך הסיכוי שבאמת יהיה שינוי בעקבות הסיפור הוא נמוך.

אני כן מעודדת לספר ספרים אלה לילדים בררני אכילה. מעבר למתן לגיטימציה לקושי שלהם, הספרים יכולים להוות בסיס לשיחה, ומשם להבנה שניתן לעזור להם ולהדריך אותם איך בהדרגה ללמוד לגוון את התזונה שלהם.

בקבוצה זו תוכלו למצוא את הספרים:

לא רעב ולא אוהב. מאת: דוקטור סוס.
דוקטור סוס, בדרך כתיבתו האופיינית, מפגיש שני יצורים. האחד מנסה לשכנע את השני לטעום אוכל כלשהו. היצור השני נותר בסירובו עד לרגע בו הוא מתרצה, טועם ומשתכנע שהאוכל שהוגש לו אכן טעים.
השפה והחריזה לפעמים קצת מקשים על הילדים את החיבור לסיפור המסופר, אך הציורים ההיתוליים וקריאה חוזרת של הסיפור כמה פעמים תגרום לילד להתאהב בו.
מומלץ לילדים מגיל 4 עד 8 שנים.
הסיטואציה הזו יכולה להוות בסיס לשיחה בנושא האם כדאי לנסות דברים חדשים, האם הילד חש שלוחצים עליו לנסות מאכלים חדשים ואיך הוא מרגיש עם זה?

אתי ספגטי. מאת: רותי אורן, איורים: מושיק לין
בדרך משעשעת מעלה הסופרת את סיפורה של אתי, ילדה בררנית אכילה שאוכלת בעיקר ספגטי. ניסיונות הוריה להרחיב את מגוון האוכל נכשלים והם מזעיקים לעזרה את ד"ר בר הרופא מזנזיבר, המציע את פתרונו לבעיה.
לא בטוח שתשובתו של ד"ר בר אכן תתאים לכל אכלן בררן ותפתור כל הבעיה. אך הסיפור יכול להוות דרך לשיחה עם הילד האכלן הבררן הפרטי שלכם. זו הזדמנות לברר איך הוא מרגיש בעניין, איך הוא היה עוזר לאתי והאם בכלל צריך לעזור לה? כדאי גם לשאול, מה והאם היא מפסידה כשאינה טועמת מאכלים אחרים?

אינני אוכלת ירוק. מאת: לין ריקרדס, איורים: מרגרט צ'מברלין. נוסח עברי: עפרה גלברט-אבני.
הספר מתאים לגילאי 3-7.
מדובר בספר נוסף המתעסק בבררנות אכילה אצל ילדים. גיבורת הספר אוהבת מאכלים בכל צבעי הקשת, אך אינה אוהבת לאכול אוכל ירוק. יום אחד היא מוזמנת לרוזנת ומתוקף הנסיבות חוששת לסרב לאכול אשכול ענבים ירוקים. לאחר התנסות היא רואה שהירוק אינו נורא. הסיפור כתוב בצורה שוטפת ומחברת את הקוראים לעולמה של הילדה. גם אם ברור לכל הורה וילד שאין קסמים בנושא הטעימות, הסיפור מהווה הזדמנות לשיחה על מוכנות להתנסות באוכל שנראה כי הילדים אינם אוהבים.

אף פעם בחיים אני לא יאכל עגבניה. מאת: לורן צ'יילד.
מתאים לגיל 3-7 שנים
לולה היא אחותו הקטנה של צ'רלי. לפעמים הוא צריך לתת לה ארוחת ערב. עבורו זו משימה קשה כי לולה בררנית באוכל. יום אחד הוא ממציא משחק שבו המאכלים מקבלים שמות דימיוניים. לולה מצטרפת למשחק ובדרך זו מגיעה גם לאכילה של עגבנייה. הספר מתאים לילדים בגילאים 3-7
הספר מומלץ בחום לילדים בררנים באוכל. ניתן לאמץ את הרעיון שמובא בספר ולהמציא שמות יצירתיים למאכלים. אך אל תצפו, שכמו בספר, כי הילד יתחיל לאכול מכל טוב בהוקוס פוקוס. לסיכום: הספר בהחלט מקרב את הנושא הבררנות באכילה לילד ולהורים.

הילדה שאכלה רק שעועית. מאת: אילנית סנדרוביץ, איורים: בעז גבאי
מותאם לילדים בגילאי 3-7 שנים.
איזה ילדים אוכלים רק שעועית? ילדים יכולים לאכול רק פסטה, צ'יפס או שניצל. עצם הבחירה בילדה שאוכלת רק שעועית משקף את רוח הספר. הומור והגזמה שעוברים גם באיורים המדהימים המלווים את הסיפור.
אף ספר לא יהפוך ילד בררן לכזה שאוכל ומתנסה בכל מאכל שנגיש לו. אצלי על המדף בקליניקה יש מגוון ספרי ילדים שאני ממליצה עליהם להורים כחלק מתהליך ומתן לגיטימציה לקושי של הילד. הספר "הילדה שאכלה רק שעועית" ייכנס למסגרת ספרים אלה בתקוה שיחזק את האומץ של בררני האכילה להתנסות במאכלים חדשים, גם אם לא בעיניים מכוסות.
אני אישית אהבתי את הספר ובהחלט אמליץ עליו, תודה לך אילנית שלקחת את הנושא והצגת אותו מכיוון קצת אחר.
הספר נמכר בהוצאה פרטית על ידי אילנית שהיא דיאטנית ילדים.

בתאבון, רוני. מאת: מיכל דליות ועפרה שפר-ברוש, איורים: רונה מור
מתאים לגילאי 3-7 שנים
ערב אחד רוני מסרבת לאכול את ארוחת הערב המשפחתית. כתוצאה מכך, אבא שלה מכין לה במיוחד פסטה שהיא אוהבת. כך קורה גם בהמשך השבוע, כאשר הארוחות עם רוני הופכות לזירת קרב.
הסיפור מעלה את ההתמודדות של ההורים עם החשש שילדם יקום מהשולחן רעב והנכונות שלהם להתאים לו אוכל בהתאם לדרישותיו.
בסוף הספר מובא תיאור של איך הוריה של רוני פותרים את הבעיה בליווי ההסבר של מיכל דליות. הספר מביא הסבר ממצה אודות התנהלות נכונה בעת קיום ארוחות משפחתיות והמלצות להתגברות על החשש שהילדים לא יאכלו.

כמה עוד אפשר לחכות עד שאילת תאכל ירקות.  מאת: דודי גרין, איורים: איריס גת
מתאים לגיל 3-7 שנים.
סיפורה של אילת הילדה שירקות אינה אוכלת. בסיפור בחרוזים קליטים מתוארת אילת כילדה נהדרת עם בעיה אחת – ירקות אינה אוכלת. בעיה שהורים רבים נתקלים בה. עד כאן התחברתי מאד לסיפור. מתוך רצון וכוונה לעזור לאילת לאכול ירקות, מציע דוד אחד שאילת תטעם "לפי הצבע ולא לפי הטעם". הרעיון לא מתקבל על ידי אילת. דודה אחרת מציעה להכין סלט "כל ירק יוסיף לו גוון וצבע…" והנה אילת אוכלת.
אך המציאות קצת אחרת. מתוך ניסיון של עבודה בשטח עם ילדים שאינם אוכלים ירקות אני תמיד מחפשת ספרים שיתנו לגיטימציה ומקום לשיחה בנושא, על נקודה הזו הספר בחלט עונה. יחד עם זאת ילדים בודדים יסכימו לאכול סלט ולכן התאכזבתי לקרוא שזהו הפתרון שמציע מחבר הספר.
בכל מקרה, אני מזמינה אתכם לקרוא לילדים את הספר ולפני שמגיעים לשלב הפתרון המוצע בספר (הכנת סלט), לעצור לרגע ולחשוב ביחד איתם על פתרונות נוספים שאולי יעזרו לאילת.

אורי אוריקון וכוח הירקות. כתבה ואיירה: נטע קיילר
מתאים לגילאי 3-7 שנים
אורי הוא ילד שאינו אוכל ירקות. יום אחד נראה לו שסבתו צריכה את עזרתו. לשם כך נדרש לו כוח. הידיעה הזו עוזרת לאורי לטעום מאותם ירקות שאינו רגיל לאכול וגם להמציא להם שמות המתחברים לעולמו הפנימי. גמבה – ספינת חלל, גזר – מקל קפיץ קפוץ.
הסיפור זורם, מרתק ומתחבר לעולמם של הילדים.
מומלץ לרכישה כספר לגן או לספרייה הפרטית.
עוד מומלץ לשלב את הקריאה של הסיפור בפעילות שתאפשר לילדים התנסות באכילת ירקות.
את הספר ניתן לרכוש בקישור. 
או דרך המייל   vegibook@gmail.com

כן משחקים באוכל. כתבה אמונה דגן ואיירה נעמה לב.
מתאים לילדים מגיל 3-7 שנים.
בספר מסופר על עדי, ילד עם בררנות אכילה המתקשה לטעום מאכלים "בריאים". סבתו מבינה את הקושי שלו ומוצאת דרכים יצירתיות איך לעודד את עדי להתנסות ולטעום ממאכל חדש.
אהבתי את שיקוף התחושות של עדי כילד בררן, ילד שמקשיב לסיפור וחש את אותן תחושות יוכל להזדהות עם הדמות. את היכולת להתגמש ולשנות דברים קטנים כמו צורה וההבנה שגם זה שינוי, שעבור ילדים בררנים הינו התמודדות. צעדים קטנים אלה יוצרים את הבטחון להמשיך ולהתקדם לשינויים נוספים ולהרחבת המגוון.
הייתי רק משנה את המושג אוכל בריא לאוכל חדש/שונה. הגדרת אוכל כבריא או שלא בריא. היא בעייתית במסרים שלה. גם תפוח אדמה ולחם הם מאכלים בריאים ולמעשה הקושי של עדי הוא עם מאכלים שאינו מכיר או אוכל כבר.
בסיום הספר הסופרת רושמת מסרים חשובים להורים, אל תדלגו עליהם.
אם לסכם, הספר בהחלט מומלץ.
קישור לרכישת הספר.