האם להגיש לילד בצלחת את כל המנות המוגשות בארוחה? איך וכמה להגיש לו מכל מנה?  מסתבר שבעזרת הצלחת ניתן לחולל שינויים בגישת הילד שלכם למאכלים שונים


במטרה להרחיב את המגוון התזונתי של ילדים יש לחשוף אותם למגוון מאכלים. חלק חשוב בחשיפה הוא מראה עיניים ושימוש בחוש הריח להיכרות. כאשר מגישים לילד את האוכל בצלחת הוא רואה אותו ונחשף לריח שלו. מכאן אתם מבינים שההמלצה שלי היא להגיש לילדים גם מהמנות שאינם אוכלים. חשוב לעשות זאת בצורה שלא תלחיץ את הילד, לכן מגישים בצלחת שלו רק מנה אחת שהיא חדשה עבורו ואינו אוכל אותה בדרך כלל. את המנה הזו נגיש בכמות קטנה (בערך כפית). אפשר להוסיף ולומר "הנה הצלחת שלך. אתה יכול לבחור מה לאכול מתוכה". כך הילד יודע שהוא אינו מחויב לאכול מה שאינו רוצה, כל זאת במסגרת חלוקת אחריות בהאכלה.

שימוש בצלחת מחולקת יכול לעזור לחלק מהילדים, וירגיע אותם שהמזון החדש אינו נוגע במנות אחרות שבצלחת שהם כן אוכלים. אם אפשר עדיף להגיש את האוכל בצלחת שאינה מחולקת מאחר וזה הכיוון שאליו אנחנו שואפים – כך אוכלים בוגרים.

מה לעשות אם הוא כועס ואינו מוכן לאכול כאשר מגישים לו בצלחת מנות שאינו רוצה?

דרך נוספת היא לספק לילד צלוחית קטנה שאליה יוכל להעביר את מה שאינו רוצה לאכול. אני קוראת לה "צלוחית גמדים" ואומרת לילדים שהגמדים ישמחו לאכול את מה שהם אינם אוכלים. אם אתם שואלים מה בעצם הרעיון שעומד מאחורי הגשת מנות שהילד אינו אוכל אם הוא בעצם מוציא אותם מהצלחת שלו? תשובתי היא שעצם מיקום האוכל בצלחת והעברתו לצלוחית הגמדים יוצר את החשיפה הראשונית עליה דיברתי כאן.

במקביל אל תשכחו גם אתם לאכול יחד עם הילד מגוון מאכלים. הילד רואה את האוכל בצלחת שלכם ונחשף אליו גם משם. זאת בנוסף להיותכם מודל חיקוי משמעותי ביותר עבורו.

מתי ואיך לאפשר הגשה עצמית?

דרך נוספת לעודד ילדים להכניס לצלחת שלהם מגוון מנות היא לאפשר להם הגשה עצמית.
עד גיל שנתיים וחצי-שלוש נגיש לילד את המנות לצלחת שלו. כאשר הילד בסביבות גיל 3 שנים, הוא כבר מסוגל לקחת לעצמו חלק מהאוכל. כדאי לעודד ולכוון אותו ע"י הדגשה שכיוון שהוא בוגר הוא יכול לקחת לעצמו מנה אחת לפחות מתוך אלה המוגשות לשולחן. כאן ניתן להחליט שמנות אלה יהיו הסלט או הירק המבושל.
האפשרות של הגשה עצמית מעודדת את הילד לקחת בעצמו אוכל שאולי לא היה מתנסה בו בצורה אחרת. עצם ההנאה מהיכולת לעשות משהו של בוגרים תעודד אותו להתנסות. חשוב לומר לילד לקחת כמות שאותה הוא יאכל ולא יותר. כדאי לציין ולהדגיש לו שתמיד קיימת אפשרות לקחת תוספת. יש כאן העברת אחריות לכמות האוכל המוגשת לילד בהתאם לתחושת הרעב/שובע שלו. בדרך זו אנחנו מעודדים את הילד להיות בקשר עם תחושות אלה. בהמשך כאשר הילד בוגר יותר ניתן לאפשר לו לקחת מנות נוספות לצלחת שלו.  

נקודה שחשוב לזכור, ארוחה מהנה תעודד אכילה שמרו על חלוקת אחריות בהאכלה והימנעו מלחצים וויכוחים.

לסיכום: אם תדעו לעשות זאת נכון, יכולה הצלחת לשמש אותנו, מעבר לתפקידה המסורתי והמקובל ככלי להכרת מאכלים חדשים לילדים שלכם. זהו עוד אחד מהמצבים שאחרי התנסות בהם אתם, מן הסתם, תגידו לעצמכם "איך לא חשבנו על זה קודם"…

אהבת את המאמר? אפשר לשתף מכאן

Share on whatsapp
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on email

עוד מאמרים בנושא