הדרך שבה אנחנו מתקשרים משפיעה על התנהלות האכילה של הילד והקישורים שהוא עושה בנוגע לאכילה ולאוכל.
תקשורת באמצעות הראיה: ילד שיראה את הוריו אוכלים מגוון תזונתי, ישנו סיכוי רב יותר שגם הוא יגוון את התזונה שלו. מנגד ילד שיראה את הוריו מנשנשים חטיפים ומזון שאינו מזין, סיכוי רב שיאמץ התנהלות כזו ולכן אין לצפות שיתנהג אחרת.
תקשורת באמצעות הדיבור: היא כלי עיקרי בכל הקשור לאכילה. המילים שלנו, איך אנחנו אומרים את מה שאנחנו רוצים להעביר לילד חשוב ומשפיע. אם נאמר זאת בצעקה או בדרך אסרטיבית ורגועה.
אספתי עבורכם מספר משפטים שייעזרו לכם לנהל את הארוחות בדרך בונה ואפקטיבית.
ילדים רבים עוברים תקופות שבהם הם נמנעים מאכילת ירקות, לנו ההורים ידוע מה מכילים הירקות ולכן יש לנו רצון רב ובצדק שהילדים יאכלו מהירקות. כאשר הילד מסרב לאכול מהירקות שהצעתם השתדלו לא לתייג אותו "הוא אינו אוכל ירקות", אלא אמרו:
הגשתם את האוכל לשולחן והילד מעקם את פרצופו ואומר "יאכס", נראה זאת הרבה פעמים כאשר יש בבית אחים גדולים שאינם אוהבים מזון מסוים, האח הצעיר יותר יושפע מהאח הבוגר. אמרו:
כאשר אתם מגישים צלחת לילד ובצלחת יש מגוון מנות, בתוכן לפחות מנה אחת שהוא בוודאות אוכל. עבור ילדים המתקשים לקבל שיש בצלחת שלהם מנות שאינם אוכלים, הציעו צלחת מחולקת היא יכולה להרגיע את הצורך שלהם בהפרדת המנות השונות ותחושת שליטה. במהלך ההגשה כדי להרגיע את הילד אמרו:
הילד היה אמיץ וטעם מזון חדש, הטעם השונה או התחושה גרמו לו לירוק את האוכל. חזקו אותו על ההתנסות, ספקו לו מפית באופן קבוע, כך ירגיש נוח יותר להתנסות במזון חדש. בנוסף הרחיקו את הבעיה מהילד והעבירו אותה אל הפה שלו, הסבירו שכמו על פעולה הדורשת אימון ולמידה יש לאמן את הפה שלו. אמרו:
ארוחה היא אירוע חברתי משפחתי רב חשיבות, בתור שכזה חשוב שילדים יצטרפו לשולחן גם אם אינם מעוניינים לאכול. מומלץ להמעיט בנשנושים בין הארוחות במטרה שהילד יהיה רעב וירצה להגיע לשולחן לאכול. הזמנתם את הילד לבוא לשולחן והוא מסרב אמרו: