מיומנות השימוש בכלי אוכל (כפית, כף, מזלג, סכין וצלחות) היא מיומנות נרכשת בהתאם להתפתחות האישית של כל ילד. ישנם לא מעט כללים שיכולים לסייע להורים לעודד ולפתח אצל הילדים את השימוש בהם. לפעמים תשומת לב קטנה והקפדה על מספר עקרונות יכולים לחולל שינוי גדול.
כפיות
כלי האכלה ואכילה ראשונים. להורה מיועדת הכפית עם הידית הארוכה ואילו לילד הכפית עם הידית הקצרה המאפשרת לו שליטה טובה יותר בכפית.
ניתן לתת לילד כפית ליד מהרגע שהוא מושיט יד לכפית שלכם. כך תאכילו אותו בדו-כפית, כלומר אחת אצלכם ואחת אצלו
השלב הקשה באכילה בכפית הוא העמסה של אוכל על הכפית לכן כאשר ילדים לומדים לאכול עם כפית אפשר בהתחלה להעמיס להם את האוכל על הכפית, להניח אותה בצלחת ולאפשר לילד לתפוס את הכפית ולהביאה לפה. רוב הסיכויים שבהתחלה חלק ניכר מהאוכל ייפול מהכפית בדרך לפה. זה חלק מהלמידה של הילד. תרגול והתנסות הם אלה שמביאים את הילד למיומנות של אכילה בכפית.
חשוב להתאים את גודל הכפית לפה של הילד. כפי שניתן לראות בתמונה (הכפית הירוקה), ישנן סטים של סכום הנמכרים לילדים בהם הכפיות גדולות יותר. ילדים צריכים לאכול עם כפית ולא עם כף. במעונות וגנים רבים נתקלתי במצב שנותנים לילדים לאכול עם כף בהנחה שכך יותר אוכל יגיע לפה של הילד והוא יסיים את הארוחה שלו מהר יותר. התוצאה היא שהילד לומד לדחוף כמויות אוכל גדולות לפה המקשות על הלעיסה היעילה.
מומלץ להשתמש בכפיות מחומרים שונים (סיליקון, פלסטיק, מתכת) כך הילד לומד להכיר מרקמים שונים.
שאלה: איך ומתי מלמדים את הקטנים לאכול עם כפית
תשובה: מהרגע שהתינוק מושיט את ידו לקחת את הכפית מההורה המאכיל אפשר לתת לו כפית ליד שלו, רוב הסיכויים שהוא יזרוק או יפיל את הכפית ואז תדרשי לכפית נוספת. בהמשך בסביבות גיל 10 ח' אפשר להתחיל להעמיס את האוכל על הכפית ושהוא ינסה להכניס לפה. שלב זה מתבסס יותר בגיל שנה. השלב הקשה ביותר של העמסת הכפית נלמד בחודשים הבאים לאחר גיל שנה ומשתכלל עם הזמן. ככל שהילד יתנסה יותר הוא ישכלל את המיומנות שלו. העמסה של אוכל על הכפית תתבצע בקלות רבה יותר מול דופן מעט מוגבהת בצלחת (ראו בהמשך הסבר על כך בחלק שעוסק בצלחות.
מזלגות
בגילאים הצעירים המזלג משמש לאכילה ע"י נעיצה של המזלג במזון והבאה שלו לפה לאכילה. להבדיל מאכילה בכפית, מאחר והאוכל נעוץ במזלג הוא לא ייפול ולכן קל יותר לילדים להביא אותו לפה לאכילה. החלק המורכב יותר עבור הילד הוא הנעיצה של המזלג באוכל ולכן לפעמים נראה את הילד לוקח אוכל ביד ונועץ אותו במזלג. עם הזמן והתרגול הילד ילמד לנעוץ את המזלג באוכל. יש לזכור כי פעולת אכילה עם סכו"ם דורשת בשלות מוחית במרכיבים השונים – מוטוריקה עדינה, תיאום עין-יד, תכנון תנועה, ויסות כוח.
המזלגות הראשונים לרוב עשויים מפלסטיק מחשש ששיניים חדות במזלג עלולות לפצוע את פיו של הילד. יחד עם זאת חשוב לוודא שניתן לנעוץ את המזלג באוכל והשיניים מספיק חדות כדי לעשות זאת. בהמשך עוברים למזלגות העשויים ממתכת. כאן חשוב לשים לב שהשיניים אינן חדות מדי.
חשוב גם להתאים את אורך המזלג שהילד אוכל לגילו. בבתים רבים מגישים מזלג של בוגרים שהוא מזלג עם ידית ארוכה. במקרה כזה הילדים מתקשים להפעיל את המזלג מאחר והשליטה בו קשה יותר. מזלגות קצרים, אפילו כאלה המיועדים לאכילה של עוגה יתאימו, וילדים רבים יעדיפו לאכול איתם גם בגיל 5 שנים. יש ילדים בגילאים מאוחרים יותר, ובמיוחד אצל כאלה עם קושי בתכנון תנועה או קשיי התארגנות, השימוש במזלגות קטנים עדיף.
יש ילדים שיסתדרו יותר טוב עם סכו"ם שעשוי ממתכת מאחר שהוא מעט יותר כבד מזה העשוי מפלסטיק. לילדים, תחושת הכובד ביד נותנת להם את היכולת לתפעל את הסכו"ם טוב יותר. תחושה זו מעניקה פידבק תחושתי למוח ולכן מאפשרת יכולת תכנון טובה יותר כך שבסופו של דבר נותנת להם את היכולת לתפעל את הסכו"ם טוב יותר.
מומלץ לצרף את המזלג לכלי האוכל של הילד כאשר הילד כבר מכיר קצת את הכפית ומתחיל להשתמש בה נכון, כשבמקביל יש לו הפרדת תנועה טובה להאכלה עצמית כך שהוא מסוגל לתפוס את האוכל ולהאכיל את עצמו. לכן בהתאם להתפתחות המיומנות של הילד, החל מסביבות גיל שנה וחודשיים עד שנה וחצי, ניתן לצרף מזלג ליד הכפית לארוחה. שימו לב לצרף בארוחה מנות שבהן הילד מסוגל לנעוץ את המזלג ולאכול. אלה צריכות להיות מנות רכות מספיק לנעיצה קלה של המזלג. כאלה שלא יחליקו במהלך הנעיצה, כלומר, יהיו יציבות ולא יתפרקו, אך מוצקות מספיק. דוגמאות לכך הן: גזר מבושל, בטטה ותפוח אדמה מבושלים, לביבות וקציצות חתוכות, קוביות לחם עם ממרח.
זכרו ששימוש בכלי אוכל דורש תרגול רב ויש ילדים שיעדיפו להיעזר בידיים לאכילה מאחר והשימוש בסכו"ם מתסכל אותם. חזקו ועודדו את הילדים על השימוש בכלי האוכל וקבלו את התנהלותם בלי הערות על השימוש בידיים.
סכינים
להבדיל מהסכו"ם שהילד הכיר עד עכשיו, הסכינים אינם אמורים להיכנס לפה של הילד אלא לעזור לו לעשות 3 פעולות:
- לחתוך את האוכל שלו: הילד צריך ללמוד לנעוץ את המזלג באוכל ולהחזיק אותו כך שלא יזוז בזמן שהוא אוחז במקביל עם היד השנייה את הסכין לחיתוך של האוכל. זו פעולה די מורכבת ולכן יש לאפשר לילדים לתרגל זאת ע"י מתן מנות מתאימות לתרגול, לדוגמה: פנקייק, קציצה/לביבה רכה, גזר מבושל רך, מלפפון קלוף חתוך לאורך שמונח יציב על החלק השטוח שלו, תפוח אדמה ובטטה מבושלים.
- לעזור להעלות אוכל על המזלג. גם פעולה זו דורשת קואורדינציה ושימוש בשתי הידיים בצורה שונה (תיאום בילטרלי) ולכן גם פעולה זאת תדרוש תרגול רב.
- למרוח ממרחים על הלחם. פעולה זו תדרוש מהילד להעביר ממרח מהכלי אל הלחם, לאחוז בלחם שלא יזוז ולהשתמש במקביל בסכין למריחה. גם פעולות אלה דורשת קואורדינציה, התארגנות ועבודה על פי רצף שלבים. כל אלה דורשים התפתחות תואמת גיל ותרגול.
הכלל החשוב ביותר לגבי סכינים, מאחר ופעולתם שונה מכלי האוכל אותם הכיר הילד עד עכשיו, היא לתת סכין שאינו חד והוא גם קצר כך שאם הילד בטעות יכניס אותו לפה לא יפצע.
בסביבות גיל 4 שנים ניתן להציע לילדים סכין ולהסביר להם איך להשתמש בו. במערכת החינוך (גנים וצהרונים), לרוב לא יציעו סכינים מאחר שישנו קושי של המערכת לשים לב לשימוש נכון בסכינים במהלך הארוחה, אך בבית כאשר אתם יושבים עם הילדים ומהווים מודל לחיקוי לשימוש נכון בסכין ניתן להציע לילד סכין מותאמת.
מומלץ לתרגל את השימוש בסכין במהלך משחק דרמתי וגם במשחק עם פלסטלינה ובצק.
צלחות
הצלחת הינה אחד מהכלים המהווים אתגר עבור הורים רבים. ילדים כחלק מההתפתחות שלהם ינסו להרים את הצלחת ולבדוק מה קורה כאשר עוזבים אותה? האם היא מגיעה לרצפה ומשמיעה רעש בנפילה שלה?
כדי להפחית התנסות זו לפחות בהתחלה אפשר להשתמש בצלחות סיליקון שנדבקות למגש או לשולחן האוכל.
בשלבים הראשונים של אכילה עצמאית מומלץ שזו תהיה צלחת מחולקת. כך שהילד רואה ואוכל כל טעם בנפרד ולא כל המנות מתערבבות למנה שאינה מוגדרת.
לדפנות של ההפרדה והצלחת יש תפקיד נוסף, הן עוזרות לילד לגרוף ולאחוז את האוכל עם היד או הכפית כי נותנות קונטרה לפעולה זו.
כאשר הילד גדל יותר ניתן לעבור לצלחת שאינה מחולקת. כאן חשוב להגיש מעט מכל מנה כדי לאפשר מרחב בין המנות השונות, כך שלא יתערבבו אחת עם השנייה. הילד אם רוצה יכול לערבב אותן, אך אם יעדיף שכל מנה תהיה בנפרד והרוטב של האחת לא יגע במנה האחרת, יש לו את האפשרות לכך. גם צלחת זו מומלץ שתהיה בעלת דפנות שיעזרו לילד להעמיס את האוכל על הכפית או המזלג.
לסיכום, השימוש בכלי אוכל הוא עוד שלב בהתפתחות של כל ילד. חשוב כי הקניית המיומנות הזאת ע"י ההורה תיעשה בסבלנות ובהתאם ליכולות של כל ילד תוך שימת לב גם על הפרטים הקטנים.
תודה ל עדי לוסקי – מרפאה בעיסוק על הוספת המושגים המקצועיים.
