טיפול בבררנות אכילה – בין קשיים להצלחות

הדרך עד להצלחה בטיפול בבררנות אכילה אינה קלה. ישנן לא מעט עליות וירידות, התקדמות ונסיגה, אבל בסופו של דבר הניסיון מוכיח שזה אפשרי.

סיפור מהקליניקה –

אסף (שם בדוי) בן 10 שנים, הגיע אלי לייעוץ בנושא בררנות האכילה שלו שהלכה והחמירה עם השנים. ההורים היו מתוסכלים, ואפילו מודאגים מכך שאינו מקבל את רכיבי התזונה הדרושים לו לגדילה תקינה.

פגישה ראשונה הייתה עם ההורים בלבד. מתוך המידע שקיבלתי מהם סוכם איזה תוספים תזונתיים יש לשלב כדי למנוע מחסורים תזונתיים שיפגעו בגדילה של אסף.

בהמשך נערכו עוד שני מפגשים עם אסף והוריו. בסיום הפגישה האחרונה אמרתי להוריו שנכון לעכשיו ובהתאם לעבר הטיפולי בנושא בררנות האכילה, אסף עדיין לא במקום שמסוגל לאסוף את המוטיבציה והכוחות שנדרשים ממנו כדי להתמודד עם הקושי שלו במגוון המאכלים. יתכן ויש מקום להגיע לטיפול רגשי עבורו כדי לחזק אצלו את יכולת ההתמודדות מול קשיים.

כהורים תקבלו הרבה המלצות לעזור עם בררנות האכילה של הילדים, כמו:
1. תבשלו איתם,
2. תלמדו אותם לקלוף ולחתוך,
3. תגדלו איתם ירקות בגינה,
4. תאכלו איתם ותהיו מודל לחיקוי,
5. תגישו את האוכל בצורה יצירתית,
6. תחשפו, תחשפו ועוד פעם תחשפו.


המלצות כאלה ועוד רבות נוספות נכונות ויעזרו לחלק מהילדים. אך יש את אותם ילדים שניסיתם בכל דרך ועדיין שום דבר לא התקדם.

• המגוון מצומצם,
• הילד לא מוכן לנסות מאכלים חדשים,
• הילד נצמד לצורת הכנה מסוימת של מאכל (למשל יאכל חביתה ולא ביצה מקושקשת),
• מדי תקופה הוא מוריד עוד מאכל מהמגוון שלו

למה? למה הדרכים שעוזרות לחלק מהילדים לא יעזרו לילדים אחרים?

ננסה להבין:

  • מה המקור לקושי של אותם ילדים המתקשים,
  • ממה נובעת ההתנגדות? ממה הילד חושש ולכן מתנגד?
  • האם ישנה חוויה מודעת (או לא מודעת) שגורמת לו להתנגדות זו?
  • האם התנהגות זו הינה חלק מהמאפיינים של הילד?
  • מה התגובות והתחושות שעולות אצל ההורים כאשר הילד לא משתף פעולה באופן כללי וספציפי בנושא האוכל?

שאלות אלה ועוד נעלה במסגרת הטיפול כדי להבין איך ניתן לעזור לאותו ילד. נבדוק מה הגישה שתעודד אותו לשתף פעולה ולהתקדם.


לאחר כל זה, יהיו גם ילדים (בעיקר בני נוער) שעדיין יתנגדו ולא ישתפו פעולה. במקרים כאלה יתכן ואמליץ על טיפול רגשי עבור הילד, שיעזור לו למצוא את הכוחות והנכונות להתמודד עם המקומות שקשים עבורו. מה שמוביל אותי כמטפלת, אשר רוצה בטובת הילד ומבינה שלא לכל ילד אוכל לעזור באותה נקודת זמן, היא כי תישאר תחושה חיובית אצל הילד מהמפגשים איתי. חוויה כזו המבינה את הילד, את הקושי שלו ולא יוצרת אצלו התנגדות בלתי נסבלת, תעודד אותו לחזור אלי לייעוץ כאשר יהי מגויס יותר להתמודדות עם הקושי שלו במגוון האוכל.


אסף חזר אלי לטיפול בגיל 13 שנים כאשר הוא עצמו הבין את החשיבות להרחבת המגוון התזונתי, הוא חש את הקושי בסיטואציות חברתיות כאשר הוא יוצא עם חבריו לבילוי ולא מוצא מה לאכול. הוא הרגיש שכרגע הוא מסוגל להתקדם בתהליך הרחבת המגוון התזונתי. הצעדים הראשוניים להרחבת המגוון היו מעט מהוססים. המחשבה שיכניס לפה לחם ששונה במראה שלו מזה המוכר והידוע, הייתה מאתגרת עבורו. תוך תמיכה והדרכה הוא הצליח לעשות זאת ומשם התקדם בהדרגה לשינויים נוספים, ובהמשך אף למאכלים חדשים עבורו. ההתקדמות שהוא עשה במספר מפגשים הפתיעה את הוריו. אצלו היא יצרה תחושת מסוגלות שתמכה בהמשך התקדמות בצורה עצמאית.

הסיפור של אסף הינו רק דוגמה. חשוב לראות כל ילד וסביבתו ולהבין מה הדרך שמתאימה עבורו. צריך לדעת שלהתנגדות יש סיבות. הבנת הסיבות, מתן לגיטימציה למצב וראייה כוללת (הילד, המשפחה, הסביבה) בצדדים הרגשיים וההתנהגותיים, היא זו שבסופו של דבר תעזור לו ולנו כמטפלים בנושא המגוון התזונתי.

אהבת את המאמר? אפשר לשתף מכאן

עוד מאמרים בנושא

דילוג לתוכן